חולות נודדים
דף הבית מאמרים עקרון ההכבדה מאת: חן כץ מדריך טיולים

עקרון ההכבדה מאת: חן כץ מדריך טיולים

עקרון ההכבדה מאת: חן כץ מדריך טיולים

מזה עשרות שנים מתקיים מחקר במדבר סביב ציפור אשר נקראת ה"זנבן הערבי". הזנבן אינו יפה במיוחד, הוא לא מרשים במיוחד, לא גדול ולא צבעוני.

מזה עשרות שנים מתקיים מחקר במדבר סביב ציפור אשר נקראת ה"זנבן הערבי". הזנבן אינו יפה במיוחד, הוא לא מרשים במיוחד, לא גדול ולא צבעוני. הציוץ שלו ישמע לאוזן הממוצעת כציוץ של ציפור נורמאלית לחלוטין. כמובן שחייבת להישאל השאלה מדוע אם כן, חוקרים את הציפור הזו כל כך הרבה שנים. הציפור הזו זוכה לתואר הזואולוגי שלא הרבה חיות זוכות לו. הציפור הזו עונה להגדרה "חיה חברתית". לא, לא חברותית אלא חברתית. מה חיה צריכה לעשות כדי לזכות בתואר שכזה? האם זאבים אשר משתפים מחילה ומרדפים אחרי טרפם זוכים להגדרה "חברתיים"?, התשובה היא לא. האם פילים או כלבי ים שחיים בלהקות ויש להם יכולות תקשורת מעולות על ידי דציבלים שונים בקולם נחשבים לחיות חברתיות? התשובה כמובן לא.

ההגדרה הזואולוגית לגבי איזו חיה חברתית ואיזו לא היא ברורה וחסרת פשרות. חיה תהיה ראויה לתואר הזה רק אם יהיה בתוך הלהקה טיפול משותף בצאצאים. יש נמלים חברתיות, טרמיטים חברתיים, דבורי הדבש חברתיות וכן, גם הזנבנים חברתיים. למעשה הזנבן הינו הציפור היחידה החברתית בארצנו. בלהקה של 40 זנבנים יהיה זכר אחד שיזדווג עם נקבה אחת, וזהו. כל השאר יבנו קן, ידגרו, ישמרו, יביאו אוכל, וינסו את כוחם בלהיות אתו זכר או נקבה בעלי מזל שיעמידו דור במחזור הרבייה הבא. יכולים פרטים מסיימים לא להזדווג לעולם וישמשו את הזוג הנבחר עד יום מותם כמשרתים.

מנהל המחקר והיזם שלו הוא פרופסור אמוץ זהבי שתוך כדי ההסתכלות וההתבוננות על הזנבנים פיתח תיאוריה מאד מעניינת שמכה גלים היום בכל העולם, הן של מתנגדים והן של מצדדים. הציניקנים טוענים שהתיאוריה חורגת מתחום המדע ופולשת באופן בוטה אל תחום הפילוסופיה. המצדדים  טוענים שהתיאוריה היא פריצת דרך של אופן ההסתכלות שלנו על התנהגות בעלי חיים והבנתם ולמעשה גם הסתכלות שלנו על עצמנו והתנהגותנו.


כפי שציינתי, בתוך להקת זנבנים יש רק זוג, זכר אחד ונקבה אחת, שהם יהיו אלה שיזדווגו וימשיכו את הדור. השאר ישרתו. כיצד יבחרו בלהקה אותו הזוג? על ידי פעילויות התנהגותיות שונות ומשונות שכל פרט יפגין מדי יום ביומו עד אשר ישכנע את חברי הלהקה בלגיטימיות שלו להיות אבי או אם הדור הבא. ברור שהלהקה תבחר את החזק/ה והבריא/ה מבין כולם, הטבע לא יכול לקיים דור של חלשים ונכשלים. אלה ייכחדו.

הדבר המדהים אצל הזנבנים זה איך כל פרט מראה את יכולתו וכוחו. הקורא המתעניין מיד מריץ בראשו תמונות של קרבות ציפורים בהם נשמעים ציוצים צווחניים, קרקורים צורמניים, נוצות ודם עפים לכל עבר, וציפורה צופה בעניין מה מהצד. לא. כאן ההפתעה הגדולה שבעטיה המחקר נמשך והעניין אינו נגמר.
אתן לכם דוגמא, ניתן לצפות בזנבן זכר מגיש לזנבן זכר אחר זחל עסיסי. הזנבן האחר לוקח את הזחל ומחזיר אותו לזנבן הראשון ואומר לו "לא, תאכל אתה", הזנבן הראשון שוב מגיש לזנבן האחר את הזחל ואומר "אתה תאכל!" וכך שוב ושוב. הראשון שישבר ויאכל את הזחל העסיסי יחשב לחלש מבין השניים. כלומר ביטוי הכח בלהקת זנבנים הוא עד כמה יוכל פרט לשרת את האחר תוך ויתורים עצמיים.

דוגמא נוספת היא השמירה על הלהקה. כאשר להקת זנבנים מחפשת מזון על הקרקע, שומר עליהם זנבן על העץ. זה השומר אכן שומר, ולא אוכל. ככל שהשומר יחזיק יותר זמן בשמירה ויוותר על שעות המרעה שלו כך יחשב חזק יותר. דוגמאות מאלפות מסוג זה קיימות הרבה בתוך להקת הזנבנים. ההנחה היא שהפרט החזק צריך לפרסם את כוחו בין חברי להקתו בכדי לזכות בתואר האחד/ת.

הפרסום לא יכול להיות שקרי, ככזה הוא יכול לגרור להכחדת מין. כיצד ניתן לוודא שהפרסום אמיתי, כאשר המפרסם מכביד על עצמו על ידי הפרסום וכוחו מאפשר לו לעמוד בהכבדה. הנה כמה דוגמאות נוספות מאלפות: היעל הזכר נושא קרניים ענקיות וכבדות. אלו בעלי הקרניים הגדולות ביותר יבחרו על ידי הנקבות כבני זוגן. לכאורה לא מובן מדוע. הקרניים מכבידות על התנועה בשבילים הצרים שבהרים, הן מכבידות בזמן הימלטות, הן אפילו לא פונות בחודן אל היעל הזכר השני אלה אל גבו של הפרט הנושא אותן. אבל אין כמותן להראות ליעלה את כוחו של הזכר הנושא אותן, הלא אם הוא לא היה כזה חזק, הוא לא היה יכול להרשות לעצמו כאלה קרניים. חרדון עומד בשיאו של יום בחום הכבד ועושה "כפיפות מרפקים". לזוחלים אין מערכת קירור דם כמו אצלנו והם נחשבים לבעלי דם קר. עמידתו של החרדון בשמש החמה מסכנת את חייו. כך הוא מפגין את כוחו.

הטווסית לא יכולה לעמוד מול יופיו של זנבו של הטווס. ככל שהזנב גדול יותר, צבעוני יותר כך טוב יותר וכך יבחר בן הזוג. זנב גדול יותר הוא גם כבד יותר ומקשה על הטווס במנוסתו מהטורפים. אם למרות זנב כה גדול הוא עדיין מצליח להערים על הטורפים ולשרוד, הוא בודאי טווס חזק. כאמור, ניתן בעולם החי למצוא אין סוף דוגמאות שאותן ניתן לתרגם על פי התיאוריה הזו.

התיאוריה הזו נהיית מרתקת כאשר משליכים אותה על התנהגות בני האדם. לגבר קשה מאד שלא להפנות את ראשו שחזה גדול עובר לידו. על גברים בני העולם השלישי אומרים "הם אוהבים נשים שמנות". למעשה תראו את ציורי גדולי הציירים בני ימי הביניים ותלמידי תקופת הרנסאנס. הנשים המעורטלות אותן ציירו, מלאות הן בגופן. אנחנו, בני הדור של המהפכה התעשייתית והתקשורתית שמנו ילדות בנות שתים-עשרה על דוכן הדוגמנות ושברנו את הכלים. במשך אלפי שנות קיומו של האדם דווקא אלה השמנות והגדולות נחשבו מושכות.

מדוע, הלא ברור שגודלו של חזה לא מעיד על גודלה של בלוטת החלב ואישה בעלת חזה גדול דווקא צפויה לכאבי גב. אישה גדולה היא זו ה"חזקה" בעולם שבו נלחמים על מזון וסיבה מס' אחת למוות הינה רעב. האישה השמנה "רחוקה" מרעב והיא הייתה המבוקשת.
כאשר אני רואה בביקורי הבודדים במרכז הארץ נשים צעירות נוהגות ברכבי 4X4 יוקרתיים, רכבים אשר משמשים אותן לקניות בעיר או להביא את הילדים מהגן, זה עיקרון ההכבדה. ההוצאה הגדולה הזו, על רכב שלעולם לא ישמש את ייעודו המכאני, משמש בוודאי את ייעודו או רצונותיו החברתיים של בעליו.

את עקרון ההכבדה ניתן לראות כמעט בכל רגע ובכל מקום שמחפשים אותו, בישיבות הנהלה, בעולם הכלכלה, בחסים שבינו ולבינה וביחסים שבינו לחברה.נכון או לא, נושא למחשבה. עוד מאלה ורבים נוספים בספרו של אמוץ זהבי, הוצאת החברה להגנת הטבע, "טווסים, אלטרואיזם ועיקרון ההכבדה".

מעוניינים בטיול טבע הכולל נופים קסומים ומגע עם בעלי חיים? טיול למדגסקר הוא הבחירה הנכונה ביותר עבורכם. חברת חולות נודדים מוציאה מגוון טיולים מאורגנים אל היעד הנבחר הזה.


 

הטיולים החמים
נשמח לענות על כל פניה...
שליחה
הצטרפו לניוזלטר וקבלו עדכונים על טיולינו הבאים