נחל הבשור ודוד מאת: חן כץ מדריך טיולים

בספר שמואל א' פרק ל' מופיע סיפור אשר מאחוריו מסתתר רמז לחשיבות מיקומו הגיאוגרפי של נחל הבשור, נחל המהווה גבול טבעי בין הארץ הנושבת לארץ המדבר.

"וילך דוד הוא ושש מאות איש אשר איתו ויבאו עד נחל הבשור והנותרים עמדו " (שמואל א', ל', 9)
בספר שמואל א' פרק ל' מופיע סיפור אשר מאחוריו מסתתר רמז לחשיבות מיקומו הגיאוגרפי של נחל הבשור, נחל המהווה גבול טבעי בין הארץ הנושבת לארץ המדבר.

דוד המלך מגיע עם שש מאות חיילים לציקלג ומגלה בתדהמה שהעמלקים פשטו בה והעלו אותה באש. כמו כן לקחו העמלקים את בני העיר ובנותיה בשבי. בין השבויים היו שתי נשותיו של דוד, אחינעם היזרעאלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי. בעוד מתחילים שש מאות החיילים להתייפח מצער, דוד אינו מהסס. "ויאמר דוד אל אביתר הכהן הגשה נא לי אפוד". והנה מתחיל המרדף דרומה. כאשר מגיעים דוד וחייליו אל נחל הבשור (נחל עזה) נעמדים כאחד במקום. מנחל הבשור ודרומה משתרע המדבר. דוד מהסס. "וימצאו איש מצרי בשדה", נושא כלים בן המדבר עלוב נפש, שהעמלקים הנמלטים השמיטו מאחור בגלל שלא עמד בקצב מנוסתם.

חיילי דוד משיבים נפשו, מאכילים אותו לחם ומשקים אותו מים, "ויתנו לו פלח דבלה ושני צימוקים ויאכל ותשב רוחו אליו…, כששבה רוחו אליו, מובא הנער אל דוד למשפט. במשפט מספר הנער שהוא ממוצא מצרי והוא עבד לעמלקי. כמו כן מודה הנער שהוא היה נוכח בפשיטה על ציקלג, ובזמן מנוסת הכוח הפושט והבוזז, נעזב כאן כאן בשדה על ידי אדוניו, כנראה שלא חש בטוב ולא עמד בקצב. למכירים את דוד אשר עתיד למלוך על ישראל, מצפים לגזר דין החלטי ומהיר שאינו מותיר את הנער בין החיים. וכאן דוד מפתיע ועושה את הבלתי צפוי.

דוד מבקש מהנער המצרי " ויאמר דוד אליו התורידני אל הגדוד הזה…" ובכן, גיבור גדול כדוד, בהגיעו למדבר, מטיל את יהבו על מורה דרך מקומי ולא מסכן את ארבע מאות לוחמיו (מאתיים נשארו מאחור) בפשיטה אל הצייה הבלתי ידועה לו. נחל הבשור סימל את הקו המפריד בין הארץ הנושבת למדבר. מיעוט מקורות המים וחוסר הידיעה על מיקומם, גרמה לחוסר ביטחון אצל כל מנהיגי הארץ הנושבת. מעניין, מטאורולגית, קו הבשור ידוע היום כקו ה 200 מילימטרים, כלומר מדרומית לנחל בשור מנת המשקעים יורדת מתחת 200 מילימטרים והארץ משנה פניה.

מלבד ההשוואה בין קו המדבר המקראי לקו המדבר כפי שהוא נראה היום, יש כאן עניין נוסף. דוד לוקח נער מצרי, חולה ועייף, להיות לו מורה דרך, היות והוא עצמו אינו מכיר את המדבר ויודע היטב שללא לוגיסטיקה, אין לו סיכוי לחזור מארץ שוסיי המדבר עם חייליו. כלומר, דוד בוחר את יועציו על כישוריהם ולא על פי קשריהם, תופעה פוליטית שאנו כה חסרים אותה היום.
הנער מוכן להוביל את דוד אל המחנה העמלקים בתנאי שזה לא יסגירו בידי אדוניו בתום המערכה. סוף פרק ל' של ספר שמואל א' מתואר הצלחת מסע ההצלה הזה, בזכות מורה הדרך המצרי ושיקוליו הנכונים של העתיד למלוך על ישראל.